מכרזי הפסד

אז אמרנו כבר שעובדות הנקיון באוניברסיטת תל אביב הן עובדות קבלן: האוניברסיטה נעזרת בספק חיצוני, על מנת שזה יתקשר ביחסי עובד-מעביד עם עובדות הנקיון. למה, בעצם?

כביכול, זה לא הגיוני: בהעסקה קבלנית, האוניברסיטה למעשה נושאת בכל ההוצאות העקרוניות שתישא בהן במקרה של העסקה ישירה – עלויות שכר והוצאות תפעול – ובנוסף לכך, עליה לממן את תפעולה של חברת הקבלן עצמה, כולל הרווח של הקבלן. ובכל זאת, בטווח הארוך העסקה ישירה תעלה יותר.

ההתקשרות עם הקבלנים נערכת לאחר מכרז, אליו יכולות להגיש הצעות כל חברות הקבלן במשק. החברה שזוכה במכרז היא לרוב זו שמגישה את ההצעה הזולה ביותר, ונכון להיום נראה שהאוניברסיטה אינה יוצאת דופן: במכרזים שפרסמה לא הוצגו סטנדרטים גבוהים במיוחד, ולא הוצהר בשום שלב על שיקולים נוספים מעבר לעלות. בהתאם, על מנת לזכות במכרז הקבלנים מגישים הצעות שאינן מתאפשרות כלכלית. אלה נקראים מכרזי הפסד.

לאחר החתימה על חוזה שמבוסס על מכרז הפסד, הפער שבין ההפסד הצפוי לבין הרווח המובטח, מבוסס על הפגיעה בזכויותיהם של עובדי הקבלן. האמצעים מגוונים, ומשתנים מקבלן לקבלן: התחמקות מתשלום עבור שעות עבודה בשל "שגיאות" ברישום השעות; תשלום חלקי בלבד לקרנות הפנסיה ולביטוח לאומי; הפקת תלושי שכר בלתי קריאים המקשים על העובדים לאתר בעיות (יצויין כי באוניברסיטת תל אביב, עברית אינה שפת האם של רוב עובדות הנקיון); התחמקות מתשלום פיצויי פיטורים ועוד.